שליטה עצמית של הנער על
התנהגותו, מחשבותיו ורגשותיו
״אם אין אני לי מי לי״
מהחוויה האישית שלי, וכאמא לשני ילדים רגישים במיוחד שבנערותם גם הם השתלבו במעגל הטיפולים הרגשיים
אצהיר ואתריע כי יפה שעה אחת קודם.
חשוב מאוד להשקיע באדם בעודו צעיר, שיגדל עם שורשים חזקים, ערכים וחוזקות יציבים
על שלבי התבגרות הילד
מגיל הלידה ועד גיל 5
המח של הילד בקליטה, בלי עיבודים וללא ניתוחים – AS IS. רק תגובתיות, אוסף זכרונות והתפתחות הרצון הנגדי.
גילאים 5 – 8
ניתוח רגשי (לא לוגי), התקשורת משתפרת, מתפתח המוסר למותר ואסור ומתחילים להבין שיש משהו שרואה את הדברים אחרת ממני מה שמביא ל- "לא בא לי" לכעס
גיל 8
התפתחות האונה הקדמית של המח- ריאליות ואנליטיות. מתחילים לפרש את הסביבה. סיבה ותוצאה, הבנה והגיון.
גילאים 8- 12
זיכרון מהעבר המכניס אליו פרשנויות שמביאות למשמעות והכללתם על מקרים נוספים
גילאי 12 – 13
המשך התפתחות האונה הקידמית- נכון/לא נכון, כדאי /לא כדאי, בסדר/לא בסדר ואז האונה מפסיקה לגדול והופכת לאוטומאט
גיל 13- עד גילאים 17 – 18
מתחילות להתפתח אונות אחרות במח, מתחילים תהליכים כימיים והורמונליים- מה שמוכר לנו כגיל ההתברגות תקופה בה החלק הזה מתחיל לנהל אותנו בחיים.
בגילאי הבגרות 12 – 18 נרכשת הנאמנות לעצמי והזהות מתחילה להיות מוגדרת יותר- מי אני? מתחיל לפרוח רגש האהבה, האינטימיות והזוגיות לעומת בדידות. צורך בשייכות, הנוער נוטה לבלות יותר זמן את שעות הפנאי עם בני גילו (מה שמוריד את רמת ההשגחה הישירה של ההורים על הילד)
מה בעניין לחץ חברתי במקרה זה?
מה עם השפעת החברה במקרה זה?
בגילאים אלו מתחיל חוסר איזון הורמונלי, ונוסיף את הלחץ החברתי, מה שמביא לעיתים לבריחה מהמציאות באמצעות סמים ואלכוהול.
איפה החשיבה כאשר מתפתחים הדחפים מיניים שמהווים חוסר מחשבה ונטיה לפעול לפי הדחף?
איפה נרצה לראות את הילדים שלנו בגיל ההתבגרות, פועלים בפזיזות או מפעילים שיקול דעת?
מבינים סיטואציות חברתיות או נרתעים ונעלבים?
מפתחים חוסן וביטחון עצמי או נסחפים?
בעלי ערכים או מורדים? ומה עם חרדות?
בשביל כל הטוב הזה- אני כאן
שלכם
ענת